מטרתה של התכנית העסקית היא לחזות את ההכנסות, ההוצאות והתועלות הכלכליות הגלומות בהקמת מערכת סולארית.
תכנית עסקית נכונה מאפשרת ליזם לגייס הון לצורך ההשקעה הראשונית במערכת, לחשב את התשואה על הפרויקט ועל ההון העצמי, לדעת את התזרים הצפוי לפרויקט בכל שלב, ולחשב את הערך שבו ניתן למכור את המערכת (אם זה רצונו) בכל שלב של מחזור החיים שלה, החל משלב פיתוח הרישיון ועד לכל שנה משנות ההפעלה המסחרית.
התכנית העסקית משולה לבית הבנוי מלבנים, שהינן הפונקציות הכלכליות שמשמשות בבנייתה. במאמר זה נסקור (בקצרה...) את הפונקציות הללו, כמו גם את הגורמים שהשפעתם היא המכריעה את התוצאות הכלכליות של התכנית ואת האופן שבו יש לנתח ולהבין את תוצאותיה.
כמו כן נשלב במאמר דיון במרכיבים מתקדמים של התכנית העסקית, כמו מושג ה- LCOE והשיטות שבהן יש לתמחר מערכת סולארית לצרכי רכישה או מכירה.
בואו נתחיל את המאמר עם תיאור מושגי יסוד בבניית התכנית העסקית:
ערך נוכחי נקי (ראשי תיבות: ענ"נ; באנגלית: Net Present Value – NPV) הוא הסך המהוון של סדרה של זרמי מזומנים עתידיים, הוצאות והכנסות. זהו ערך נקוב בשקלים.
במילים אחרות, כמה שווה היום סך התקבולים העתידיים כאשר מהוונים (מלשון הווה) את הסכומים לפי הריבית העתידית של כל תקופה.
במערכת סולארית נושא זה בא לידי ביטוי על ידי חישוב ערך נוכחי של התקבולים והתשלומים העתידיים, כדי לדעת מה שוויה היום. ניתן גם להשוות את הערך הנוכחי הנקי ביחס לשווי השוק של אותה מערכת היום (קרי מה אנשים מוכנים לשלם עליה היום), דבר המסייע בשיקול האם כדאי למכור את המערכת או להשאירה.
ההשקעה תהיה רווחית אם ורק אם הערך הנוכחי הנקי של זרם ההכנסות הוא חיובי.
תשואה על ההון (מאנגלית Return On Investment – ROI) הינה מדד לרווחיות של השקעה ביחס להון שהושקע בה. זהו ערך הנקוב באחוזים.
תשואה על ההון נחשבת לאחד מהיחסים הפיננסיים החשובים ביותר. היא מודדת את יעילות המערכת ביצירת רווחים מההון שהושקע בה. תשואה על ההון שקולה לרווח השנתי הנקי מחולק בהון המושקע. להלן אופן חישוב המדד:
רווח נקי
________ = תשואה על ההון (ROI)
ההון המושקע
הון זר (באנגלית Debt Capital או בקיצור Dept) הינו כינוי לכל אותם כספים שבעלי המערכת הסולארית לוו כדי לממן את הקמתה. זהו ערך הנקוב בשקלים.
בניגוד להון העצמי, ההון הזר אינו שייך לבעלי המערכת הסולארית והם חייבים להחזיר אותו למלווים. מעבר לשיקול של השגת כסף לביצוע הפרויקט, שיקול נוסף לגיוס הון זר לעומת הון עצמי הוא שיקול המס. תשלומי ריבית על הון זר מוכרים כהוצאה לצורכי מס ואילו חלוקת רווחים לבעלי מניות (דיבידנד) אינה מוכרת כהוצאה, דבר היכול לגרום לכך שהון עצמי יהיה יקר יותר מהלוואות.
ההון הזר מכונה גם חוב בכיר כיוון שבעת כינוס נכסי הפרויקט (במקרה של חדלות פירעון) החוב בגין ההון הזר הינו ראשון בסדר הנשייה (חוב מובטח) ולכן הוא מכונה "בכיר".
הון עצמי (באנגלית Equity) הינו כינוי לכל אותם כספים שבעלי המערכת השקיעו ממקורותיהם כדי לממן את המערכת, טרם נטילת ההלוואה של ההון הזר. זהו ערך הנקוב בשקלים.
ההון העצמי הינו ההשקעה האמיתית של יזמי/בעלי המערכת, והם מודדים את תשואת המערכת מנקודת המבט של ההון העצמי בלבד, ערך שנקרא תשואת ההון העצמי. נלמד עליו עוד רגע.
ההון העצמי מושקע בפרויקט ללא כל ביטחונות, והוא האחרון בסדר הנשייה במקרה של כינוס נכסי הפרויקט. למעשה, באופן מעשי ניתן לומר כי ההון העצמי הינו ההשקעה המסוכנת וחסרת הביטחון ביותר בפרויקט, ובסבירות של קרוב ל- 100% הוא יעלם במקרה של כינוס נכסי הפרויקט.
יחס המינוף הפיננסי (באנגלית Financial Leverage) הינו היחס בין ההון הזר וההון העצמי המושקעים בפרויקט. זהו ערך הנקוב באחוזים.
ליחס בין ההון הזר וההון העצמי יש חשיבות רבה לגבי המנוף הפיננסי והסיכון שנוטלים על עצמם בעלי המערכת הסולארית. ככל שהיחס הזה גבוה יותר (קרי, ככל שיש בפרויקט יותר הון זר ופחות הון עצמי) הפרויקט יניב תשואת הון עצמי גבוהה יותר, אולם ירבצו עליו תשלומים תקופתיים גבוהים בגין החזר ההלוואה למלווים, דבר שמסכן את הפרויקט בתקופות שבהן יש בעיות בתזרים המזומנים הנכנס, בגין בעיות כגון תקלות טכניות, שינויים רגולטוריים וכדומה.
תשואת הפרויקט (מאנגלית Return On Project – ROP) היא מדד לרווחיות של כל הפרויקט, לאור כל הכספים המושקעים בו מול כל הרווחים שנוצרו ממנו לפני החזר ההלוואה של ההון הזר.
תשואת הפרויקט חשובה ליזמים כדי לשכנע גופי מימון להעמיד הון זר לפרויקט. גוף מממן רוצה לדעת שהפרויקט "חזק" ורווחי כדי להשתכנע שיש סיכוי גבוה לקבל בפועל את החזר ההלוואה שהוא מעמיד. אולם בעיני היזמים תשואת הפרויקט אינה מסמלת את הרווחיות שלהם עצמם. את זה מסמל מדד תשואת ההון העצמי.
להלן אופן חישוב המדד:
הרווח לפני החזר ההלוואה של ההון הזר
_____________________________ = תשואת הפרויקט(ROP)
ההון העצמי + ההון הזר המושקעים
תשואת ההון העצמי (מאנגלית Return on equity – ROE) היא מדד לרווחיות של מערכת סולארית ביחס להון העצמי שהושקע בה, לאחר שנוטרל ממנו ההון הזר.
תשואת ההון העצמי היא בעצם החלק של היזמים בפרויקט ועבורה הם בעצם עושים את כל המאמצים של איתור השטח, כריתת הסכם עם בעליו, השגת המימון, הוצאת ההיתרים, התכנון, הבניה, התפעול... עבודה קשה מאוד! היא מודדת את יעילות המערכת ביצירת רווחים עבור היזמים מההון העצמי שהושקע בה. תשואת ההון העצמי שקולה לרווח השנתי הנקי מחולק בהון העצמי. להלן אופן חישוב המדד:
רווח נקי
________ = תשואת ההון העצמי (ROE)
הון עצמי
הגדלת תשואת ההון העצמי ע"י לקיחת חוב
באופן כללי, במערכת סולארית שבה יש רווחיות גולמית חיובית, אם שיעור תשואת הפרויקט של המערכת גבוה ממחיר ההון (=הריבית) של ההלוואה, הרי שביצוע המערכת הסולארית במימון זר יהיה כדאי.
כדי להבין איך ה"קסם" הזה קורה, הבה ונתבונן באותו הפרויקט, ממומן בשני אופנים: פעם אחת ללא הון זר, ופעם אחת עם הון זר:
פרויקט ב' (עם חוב) | פרויקט א' (ללא חוב) | |
|---|---|---|
1,000,000 ₪ | 1,000,000 ₪ | השקעה |
1 שנה | 1 שנה | משך חיי הפרויקט |
100,000 ₪ | 100,000 ₪ | רווח בתום הפרויקט |
80% | 0% | שיעור ההון הזר |
800,000 ₪ | 0 | הון זר (בנקאי) |
6% | 0% | ריבית על ההון הזר |
1 שנה | 1 שנה | משך ההון הזר |
20% | 100% | שיעור ההון העצמי |
200,000 ₪ | 1,000,000 ₪ | ערך ההון העצמי |
| | |
| | תוצאות הפרויקט |
48,000 ₪ (800,000*6%) | 0 | ריבית למממן הזר בתום התקופה |
52,000 ₪ | 100,000 ₪ | רווח |
26% (52,000/200,000) | 10% (100,000/1,000,000) | תשואה על ההון העצמי |
נטילת ההון הזר הקפיצה את התשואה מ- 10% ל- 26%. WOW!!
ניתוח התכנית העסקית
מדד הערך הנוכחי הנקי נותן לנו הערכת שווי של הפרויקט בכסף. המדד הזה מעניין בעיקר בעלי מערכות פרטיים המעוניינים לקבל תזרים כספי מהפרויקט. חברות או אנשים העוסקים בהשקעות פחות מתעניינים במדד הענ"נ ויותר מתמקדים במדדי התשואה על ההון המושקע: גם על מדד תשואת הפרויקט – שמשמש לצורך גיוס ההון הזר, אך בעיקר על מדד תשואת ההון העצמי, שמודד את הרווח שהפרויקט יניב ליזמים על השקעת ההון העצמי שלהם.
כאמירה כללית נכון להגיד שככל שהמערכת הסולארית הינה גדולה יותר, מחיר ההקמה שלה נמוך יותר, התעריף שלה נמוך יותר, והתשואה שהיא מייצרת - הן על ההון המושקע בפרויקט והן על ההון העצמי – תהיה נמוכה יותר.
מכאן, שככל שהפרויקט גדול יותר המוסדות המלווים כסף יסכימו להלוות לו כסף כנגד תשואת פרויקט נמוכה יותר, וגם היזמים יסתפקו בתשואת הון עצמי נמוכה יותר.
אנו ננתח את המקרה של מערכות מסחריות עד לגודל של 300 קילוואט (ממירים) שהינו שוו"ע לגודל של 450 קילוואט פאנלים.
במערכות כאלו אנו מצפים להגיע לתשואת פרויקט של 9-12 אחוזים, שהינו שוות ערך לתשואת הון עצמי של 13-16 אחוזים. ערכים כאלה יכולים להבטיח ליזמים מימון בהון זר בתנאים טובים של הפרויקט מחד, ורווחים נאים על ההון העצמי מאידך. ירידה לערכי תשואת פרויקט של 8% ומטה עלולה להוות קושי בהשגת מימון במחיר טוב לפרויקט.
עלות האנרגיה המפולסת (מאנגלית levelized cost of energy (LCOE), or levelized cost of electricity) או עלות החשמל המפולסת, או הממוצעת, היא מדד העלות הממוצעת של ייצור החשמל למערכת סולארית, המיוצר על פני משך חייה. זהו ערך הנקוב בש"ח לקווט"ש.
ה- LCOE מחושב כיחס בין כל ההוצאות במשך תקופת החיים של המערכת, המחולק בסכום הכולל של כמויות האנרגיה האמתיות שנמסרות. ה-LCOE משמש לחישוב העלות ליחידת חשמל מיוצרת ומייצג את ההכנסה הממוצעת ליחידת חשמל מיוצרת שתידרש כדי לשחזר את העלויות של הבנייה וההפעלה של המערכת הסולארית לאורך חייה התפעוליים. התשומות הנלקחות בחשבון ל- LCOE כוללות את עלות המימון, עלויות הפיתוח, עלויות ההקמה ועלויות התחזוקה.
מילים אחרות, זה מחיר הייצור של קווט"ש במערכת הסולארית. המחיר הזה חשוב לנו במיוחד כדי לתמחר עסקאות של מכירת חשמל שלא דרך תעריף הזרמה לרשת, אלא בעסקה של צריכה עצמית בין בעלים/יזם של מערכת לבין הגוף הרוכש ממנו את החשמל.
המחיר האופייני כיום של LCOE במערכות מסחריות עד לגודל של 300 קילוואט (ממירים) שהינו שוו"ע לגודל של 450 קילוואט פאנלים נע בין 0.16-0.12 ₪ לקווט"ש מיוצר, כפונקציה של גודל המערכת ועלויות מיוחדות שהיו בעת בנייתה.